ה"ריבוי" שבכותרת דברי משותף, לדעתי, לירושלים הממשית והאוטופית. לעומת זאת, ה"וויתור" וה"חיבור" ייחודיים לעיר האוטופית וחסרים, למרבית הצער, בירושלים הממשית. שלושתם – הריבוי, הוויתור והחיבור
The last few years have seen the growing use of the term “narrative”. The word “narrative” has become so common that there is almost no
"למיכל גוברין יש לא רק טענה מוכרת נגד האקסקלוסיביות של התרבות הציונית, אשר "גדעה" כל זהות אחרת – ערבית, גלותית, יהודית (עמ' 91), אלא גם
"סיפור רחב יריעה שכולל בתוכו כמה וכמה סיפורים, שהם גורלות של אנשים המצטלבים ומשיקים זה בזה. הסיפורים מעידים על נקודות מבט שונות של גברים ונשים
אילנה צוריאל, לנה בפי אוהביה – אביה, אהרון צוריאל, ציוני נלהב ואיש ארץ-ישראל היפה; בעלה, אלאן גריננברג, יהודי-צרפתי חוקר שואה; מאהבה, סעיד אשאבי, שחקן בתיאטרון
תרגום ובימוי – מיכל גובריןתפאורה – משה שטרנפלדשחקנים – נטע פלוצקי, יוסי רונן, רובי פריד, גדי ברייר, דוד מנחם
הקדמה: חמש המגילות – עלילת-על של סיפור זוגיות הזוגיות בין הא-ל לעם, המתוארת במונחי הזוגיות האנושית, הנה מיתוס מכונן במסורת היהודית. היא שזורה לאורך המקרא
האמנים היוצרים: מיכל גוברין – הקמת מעבדת גוג ומגוג, כתיבה ובימויפרידה קלפהולץ – (מעצבת במה ותלבושות) עיצוב ומיצגאורנה מילוא – (ציירת) עיצוב מיצב ומיצגדורון ליבנה
בסתיו 1976 פגשתי לראשונה את שלומית בבית קפה סביון שבשכונת רחביה. זה היה blind date בהצעתו של פרופסור יהושע (סילביו) ישועה, שגם אותו הכרתי רק
"מעשה הים, כרוניקת פירוש"1 הוא ספר מחווה לספר העברי, לשפה העברית ולאות העברית, או "מניפסט עברי, בצורה ובתוכן". בדש העטיפה שלו מתואר הספר: "מעשה הים"
בחלקו הראשון של המופע שני מחזות קצרים מאת סמואל בקט: נשימה ומערכה ללא מילים מס' 2.בחלקו השני של המופע יצירה קבוצתית על פי הטקסט של
תרגום מצרפתית – מולי מלצרבימוי – מיכל גובריןתפאורה ואביזרים – דורון ליבנהתלבושות ואביזרים – ענת פלנקרעיצוב תאורה – בן-ציון מוניץהדרכת תנועה – רפי גולדווסרעיצוב תוכנייה
סידרו את הלילה: פרידה קלפהולץ, מיכל גוברין, דורון ליבנה, אורנה מילואערכה את השולחן: פרידה קלפהולץהאיר את הסדר: אלאן בצ'ינסקיסידר מוסיקלית: סטיבן הורנשטייןבהשתתפות: הרב ישראל וולגלרנטר,
החוג לתולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית, בסיוע תיאטרון החאן ותיאטרון ירושלים – חווית הקיום של מעגל השנה היהודית – ניסוי תיאטרוני על פי המקורות, בהשתתפות הקהל.
מה תפקידו של זיכרון השואה מול הווה משתנה? כיצד לעצבו כאחריות חברתית וכמחויבות אישית? ומהו הזיכרון היהודי? שמונה עשורים אחרי מלחמת העולם השנייה, ככל שמתמעט
בימוי – מיכל גובריןתפאורה – פרידה קלפהולץתלבושות – ג'ודית ווסטמורמוסיקה – מקס שטרןשחקנית – רחל לוי "בדמי ימיה" הוא סיפור מסיפורי האהבה של ש"י עגנון.
במועדון ריקודים על חוף אשקלון, בראשית שנות השישים, מתלקח רומן סוחף בין שלושה. אסתר וייס, שסיימה זה עתה תיכון דתי, קונה שמלת כתפיות והולכת לראשונה
תרגום לעברית – מולי מלצרבימוי – מיכל גובריןתפאורה ותלבושות – פרידה קלפהולץ, דורון ליבנהתאורה – אבי צברי משתתפים: ויני – חנה מרוןוילי – אורי לוי
הביאה לדפוס: מיכל גובריןהקדמה: דוד אסף "היינו כחולמים" של פנחס גוברין (1904-1985) פורש, מבעד לסיפורה של משפחה אחת, דרמה של חיים יהודיים במזרח אירופה, מראשית
מה נותר מילד בן שמונה, שנרצח? דף-עד: "נמסר בתל אביב, 26.3.1956 על ידי: רינה גוברין" (לשעבר, רגינה פוזר-לאוב) ": אישתו" (אלמנתו) "של: לאוב גבריאל. מקום
בתקופה הקרובה יפתחו דיונים על חידוש התצוגה במוזיאון אושוויץ, שנבנה למחרת מלחמת העולם השנייה. במקביל יצאתי אני בקיץ האחרון לפולין ולאושוויץ בעקבות אמי, כחלק ממסע
בסוף אוקטובר 1975, סמוך לסוף תקופת לימודי הדוקטורט בפריס, בראשית שנות העשרים לחיי, נסעתי לפולין. מסע כמעט בלתי אפשרי אז לאשה צעירה, לבד, עם דרכון
תרגום ובימוי: מיכל גובריןתפאורה: משה שטרנפלדתלבושות: גניה מלכיןמוסיקה: יוסף טלתאורה: מיכאל ליברמן המשתתפים: ליאון – שמואל סגלהלן, אשתו – רחל שורסימון – דליה פרידלנדמאדאם לורנס
תרגום ובימוי – מיכל גובריןמוסיקה – יוסף טלתפאורה ותלבושות – משה שטרנפלדתאורה – בן-ציון מוניץתנועה – רות זיו-אייל אא – שבתאי קונורטיתת – אבינועם מור-חיים
תרגום ובימוי: מיכל גוברין תפאורה: משה שטרנפלד תלבושות: גניה מלכין מוסיקה: יוסף טל תאורה: מיכאל ליברמן המשתתפים: ליאון – שמואל סגל הלן, אשתו – רחל
הדרך שבה אציע לקרוא את פרשת 'בשלח' – אולי בשל היותי כותבת רומנים – היא כטקסט מכונן לראשיתו של הרומן הסוער והסבוך שבין אחד הזוגות
השירה בגופי מילים מתרחשת על הגבול שבו מציאות, מחשבה ותחושה מתערבות זו בזו. החומר המשותף של הרגע והאמירה נחשף תוך כדי מסעות בנופים קרובים או
עמליה (מָלָה, אֶמילי, אֵיימי), צלמת לשעבר החיה בשנתיים האחרונות בקרב החוזרים-בתשובה בירושלים, מסיימת במשך 50 הימים של ספירת העומר, בין פסח לשבועות, אריגה של פרוכת
הצגת "גוג ומגוג מעבדה" הועלתה במסגרת פסטיבל ישראל, וכללה שלושה חלקים, שירת-תפילה, מונולוג נרטיבי ואירוע רב-קולי ורב מדיומלי, שעוצב בשפה בימתית מיוחדת של "תיאטרון תפילה".
בלב חלל מוקף קהל מסביב ומלמעלה, מרכז אור, המסומן במדרגות עץ זעירות. מקווה של ריכוז, של התכוונות – גוג ומגוג. הצגה יוצאת דופן בפסטיבל ישראל.
"שירתה של מיכל גוברין עגונה במסורות של שירה עברית ואירופית. חידושה הוא במסר שלה, ומפתיעה הצגתו המורכבת והבשלה (זהו ספר שיריה הראשון של המשוררת הצעירה,
ספר סיפורים קצרים ונובלה הכתובים בכמה סוגות. שורה של קטיעות בשטף המציאות מותירה את גיבורי "לאחוז בשמש" כשהם חשופים להוויית הקיום. נסיעה לסוף-שבוע של קיט
ז'אק דרידה, מיכל גוברין, בהשתתפות דייוויד שפירו "האם ניתן להתפלל ללא תקווה?" שואל ז'אק דרידה, הפילוסוף הצרפתי-יהודי, בשיחה חוצת גבולות בין דת לחילוניות ובין חוויה
המסע שבספר תר אחר הסמוי מן העין בירושלים וברבדים נשכחים של המיתוס על אודות העיר כאישה אהובה, בוגדת, נבגדת ותמיד נחשקת. התשוקה לירושלים של מאמיני
מאת: מיכל גובריןרישומים: אורנה מילוא ירושלים מלאת סתירות. גם בלב הימים המדממים של האינטיפדיה היא מקום של חצית גבולות, ממשיים ותודעתיים. מקום בו הקונקרטי, החושני,
היום נקבר בפריס ז'אק דרידה. סיפור חיים נח, נחתם, נסגר. סופם של חיים גדולים מהחיים, חיים של מאבק מתמיד, של דקונסטרוקציה שלא חסה גם על
אחת הדרכים לקרוא את מגילת אסתר היא כקומדיה רבת תהפוכות גורל, המתרחשת במקצב מזורז. בז'אנר זה לבישת מסכות או הסרתן הינה דרך לחשיפת טלטלות הזהות
בשירו 'הקטבים' פונה פאול צלאן אל נמענת-אשה (העיר עצמה, או הבאה בשעריה?) ומבקשהּ לומר את ירושלים, לכוננה: "אִמְרִי שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם הוֹיָה". פנייתו מהדהדת את השבועה שבתהילים
בדרום ירושלים מתנוסס ההר הגבוה בעיר. פסגתו, במרחק דקות נהיגה מדירתי שבשכונת רחביה, היא מובלעת מחוץ לזמן ולמקום. פסגה שוממה בין שכונת תלפיות־מזרח ובין הכפר
"הכניסיני" פותח הציטוט מביאליק (בעברית במקור) את מחזור השירים האמצעי בספרו האחרון של פאול צלאן, "חצר הזמן" (Zeitgehöft). "הכניסיני", מלת הסיום של השיר "משתַקדת". שיר
אני מודה לסוניה שרה ליפשיץ על ארגון הכנס "נשים ויהדות", וללורנס סיגל, מנהלת "המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה יהודית" על הכנסת האורחים. לגבי, כנס זה הוא בעל
א. מאז ומעולם מתנהלות מלחמות בעת ובעונה אחת בשדה הקרב ובזירת הסיפור, בה מתנגחים מיתוסים או גלגוליהם האידאולוגיים והתעמולתיים. למלחמה, שזכתה לכינוי הסדרתי, "האינתיפאדה השנייה",
מאת: מיכל גובריןתחריטים: ליליאן קלאפיש "מעשה הים" הוא יומן מסע – כרוניקה – המתחיל על חוף הים בריו-דה-ז'נרו ומגיע לירושלים. במהלך המסע נפגש המבט עם
איזבל:לֶרֶגַע זָע… גָּחַן עָלַי…נִצָּב כְּפֶסֶל אֶבֶן…וְרַק עֵינָיו גָּלְשׁוּ עַל מַחְשׂוֹפַיפִּצְלוּ אֶת הַבָּשָׂר.נָהַמְתִּי כְּמוֹ חַיָה פְּצוּעָה…גַוִי גָּהַר וְהִתְפַּתֵּל בַּתַּחֲנוּנִים לְרַחֲמֵי אוֹנוֹוְהוּא – כְּאִישׁ הַמְּנַסֶּה בִּי אֶת
מיכל גוברין, סופרת, משוררת ובמאית, רואה בחיי המין הסוערים של גיבורת ספרה החדש מטאפורה על ירושלים. אבל המאהבים, התאוות, הפרוורטיות והניאופים הם יותר מסתם משל