ה"ריבוי" שבכותרת דברי משותף, לדעתי, לירושלים הממשית והאוטופית. לעומת זאת, ה"וויתור" וה"חיבור" ייחודיים לעיר האוטופית וחסרים, למרבית הצער, בירושלים הממשית. שלושתם – הריבוי, הוויתור והחיבור
אילנה צוריאל, לנה בפי אוהביה – אביה, אהרון צוריאל, ציוני נלהב ואיש ארץ-ישראל היפה; בעלה, אלאן גריננברג, יהודי-צרפתי חוקר שואה; מאהבה, סעיד אשאבי, שחקן בתיאטרון
"סיפור רחב יריעה שכולל בתוכו כמה וכמה סיפורים, שהם גורלות של אנשים המצטלבים ומשיקים זה בזה. הסיפורים מעידים על נקודות מבט שונות של גברים ונשים
"למיכל גוברין יש לא רק טענה מוכרת נגד האקסקלוסיביות של התרבות הציונית, אשר "גדעה" כל זהות אחרת – ערבית, גלותית, יהודית (עמ' 91), אלא גם
איך לספר? איך לאחוז את קרעי הסיפור שלנו? – שואלת אילנה, אדריכלית מרדנית שעזבה את הארץ וחזרה אליה כעבור שנים, את אביה, איש העלייה השלישית.
א. הקדמה – תיאטרון ופולחן במסגרת הדיון בשאלת "היהדות והתיאטרון", בחרתי שלא לטפל בדוגמאות הספורות של פעילות תיאטרלית יהודית במשך הדורות, או בהתפתחות התיאטרון האידי