שירת השעיר
כשנלכד, פערה געייתו את מחוזות המוות. עדיין צחק כשהכו התופים, וגם אנחנו שרנו וירכינו שותתים. הרוח הזרה זעזעה את הלילה, וכשערנו התפתלו אצבעות. במבואות הכפר
כשנלכד, פערה געייתו את מחוזות המוות. עדיין צחק כשהכו התופים, וגם אנחנו שרנו וירכינו שותתים. הרוח הזרה זעזעה את הלילה, וכשערנו התפתלו אצבעות. במבואות הכפר
"תְּמוּנָה מְבֻלְבֶּלֶת שֶל שִפְעַת הַיָמִיםהֵבֵאתִי אִתֵּי מִשָּם.הָיִיתִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לַזִּנוּק –אַךְ הֲזִנַּקְתִּי? הַאֻמְנָם?" מתוך: גרשום שלום Media in Vita (מגרמנית, שמעון זנדבק) – 1 –
12זה מקורה הנצחי של האמנות, שצורתה עומדת נוכח האדם ומבקשת להפוך דרכו ליצירה. לא פרי דמיונו הנפשי אלא תופעה שעומדת מולו ודורשת מנפשו את כוח
דפי הקולאז' נוצרו במיוחד עבור "ספר זיק". הם חושפים את הדי השיחה שניהלתי שנים עם הקבוצה, ובמיוחד בספר, "מעשה הים, כרוניקת פירוש". הספר, שהועמד כדף
בוקר אחד, בחורף, הטלפון צלצל. קול רך של אשה. שואל האם אהיה מוכנה לצאת, בסוף האביב, בשליחות ישראל לכנס בסנגל. לא ממש ידעתי איך להתחיל
הזינוק ילדה עומדת בראש מקפצה בגובה של עשרה מטרים מעל לבריכת שחייה. היא מתקרבת צעד-צעד אל הקצה למרות הפחד המשתק, ואז משליכה את עצמה אל
הקדמה: חמש המגילות – עלילת-על של סיפור זוגיות הזוגיות בין הא-ל לעם, המתוארת במונחי הזוגיות האנושית, הנה מיתוס מכונן במסורת היהודית. היא שזורה לאורך המקרא
בסתיו 1976 פגשתי לראשונה את שלומית בבית קפה סביון שבשכונת רחביה. זה היה blind date בהצעתו של פרופסור יהושע (סילביו) ישועה, שגם אותו הכרתי רק
"מעשה הים, כרוניקת פירוש"1 הוא ספר מחווה לספר העברי, לשפה העברית ולאות העברית, או "מניפסט עברי, בצורה ובתוכן". בדש העטיפה שלו מתואר הספר: "מעשה הים"
סידרו את הלילה: פרידה קלפהולץ, מיכל גוברין, דורון ליבנה, אורנה מילואערכה את השולחן: פרידה קלפהולץהאיר את הסדר: אלאן בצ'ינסקיסידר מוסיקלית: סטיבן הורנשטייןבהשתתפות: הרב ישראל וולגלרנטר,
בימוי – מיכל גובריןתפאורה – פרידה קלפהולץתלבושות – ג'ודית ווסטמורמוסיקה – מקס שטרןשחקנית – רחל לוי "בדמי ימיה" הוא סיפור מסיפורי האהבה של ש"י עגנון.
במועדון ריקודים על חוף אשקלון, בראשית שנות השישים, מתלקח רומן סוחף בין שלושה. אסתר וייס, שסיימה זה עתה תיכון דתי, קונה שמלת כתפיות והולכת לראשונה
בסוף אוקטובר 1975, סמוך לסוף תקופת לימודי הדוקטורט בפריס, בראשית שנות העשרים לחיי, נסעתי לפולין. מסע כמעט בלתי אפשרי אז לאשה צעירה, לבד, עם דרכון
תרגום ובימוי: מיכל גובריןתפאורה: משה שטרנפלדתלבושות: גניה מלכיןמוסיקה: יוסף טלתאורה: מיכאל ליברמן המשתתפים: ליאון – שמואל סגלהלן, אשתו – רחל שורסימון – דליה פרידלנדמאדאם לורנס
תרגום ובימוי: מיכל גוברין תפאורה: משה שטרנפלד תלבושות: גניה מלכין מוסיקה: יוסף טל תאורה: מיכאל ליברמן המשתתפים: ליאון – שמואל סגל הלן, אשתו – רחל
הדרך שבה אציע לקרוא את פרשת 'בשלח' – אולי בשל היותי כותבת רומנים – היא כטקסט מכונן לראשיתו של הרומן הסוער והסבוך שבין אחד הזוגות
השירה בגופי מילים מתרחשת על הגבול שבו מציאות, מחשבה ותחושה מתערבות זו בזו. החומר המשותף של הרגע והאמירה נחשף תוך כדי מסעות בנופים קרובים או
עמליה (מָלָה, אֶמילי, אֵיימי), צלמת לשעבר החיה בשנתיים האחרונות בקרב החוזרים-בתשובה בירושלים, מסיימת במשך 50 הימים של ספירת העומר, בין פסח לשבועות, אריגה של פרוכת
"שירתה של מיכל גוברין עגונה במסורות של שירה עברית ואירופית. חידושה הוא במסר שלה, ומפתיעה הצגתו המורכבת והבשלה (זהו ספר שיריה הראשון של המשוררת הצעירה,
ז'אק דרידה, מיכל גוברין, בהשתתפות דייוויד שפירו "האם ניתן להתפלל ללא תקווה?" שואל ז'אק דרידה, הפילוסוף הצרפתי-יהודי, בשיחה חוצת גבולות בין דת לחילוניות ובין חוויה
המסע שבספר תר אחר הסמוי מן העין בירושלים וברבדים נשכחים של המיתוס על אודות העיר כאישה אהובה, בוגדת, נבגדת ותמיד נחשקת. התשוקה לירושלים של מאמיני
מאת: מיכל גובריןרישומים: אורנה מילוא ירושלים מלאת סתירות. גם בלב הימים המדממים של האינטיפדיה היא מקום של חצית גבולות, ממשיים ותודעתיים. מקום בו הקונקרטי, החושני,
אחת הדרכים לקרוא את מגילת אסתר היא כקומדיה רבת תהפוכות גורל, המתרחשת במקצב מזורז. בז'אנר זה לבישת מסכות או הסרתן הינה דרך לחשיפת טלטלות הזהות
"הכניסיני" פותח הציטוט מביאליק (בעברית במקור) את מחזור השירים האמצעי בספרו האחרון של פאול צלאן, "חצר הזמן" (Zeitgehöft). "הכניסיני", מלת הסיום של השיר "משתַקדת". שיר
אני מודה לסוניה שרה ליפשיץ על ארגון הכנס "נשים ויהדות", וללורנס סיגל, מנהלת "המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה יהודית" על הכנסת האורחים. לגבי, כנס זה הוא בעל
מאת: מיכל גובריןתחריטים: ליליאן קלאפיש "מעשה הים" הוא יומן מסע – כרוניקה – המתחיל על חוף הים בריו-דה-ז'נרו ומגיע לירושלים. במהלך המסע נפגש המבט עם
איך לספר? איך לאחוז את קרעי הסיפור שלנו? – שואלת אילנה, אדריכלית מרדנית שעזבה את הארץ וחזרה אליה כעבור שנים, את אביה, איש העלייה השלישית.