מחבר: michal

תרגום ובימוי – מיכל גובריןתפאורה – משה שטרנפלדשחקנים – נטע פלוצקי, יוסי רונן, רובי פריד, גדי ברייר, דוד מנחם

הקדמה: חמש המגילות – עלילת-על של סיפור זוגיות הזוגיות בין הא-ל לעם, המתוארת במונחי הזוגיות האנושית, הנה מיתוס מכונן במסורת היהודית. היא שזורה לאורך המקרא

האמנים היוצרים: מיכל גוברין – הקמת מעבדת גוג ומגוג, כתיבה ובימויפרידה קלפהולץ – (מעצבת במה ותלבושות) עיצוב ומיצגאורנה מילוא – (ציירת) עיצוב מיצב ומיצגדורון ליבנה

בסתיו 1976 פגשתי לראשונה את שלומית בבית קפה סביון שבשכונת רחביה. זה היה blind date בהצעתו של פרופסור יהושע (סילביו) ישועה, שגם אותו הכרתי רק

"מעשה הים, כרוניקת פירוש"1 הוא ספר מחווה לספר העברי, לשפה העברית ולאות העברית, או "מניפסט עברי, בצורה ובתוכן". בדש העטיפה שלו מתואר הספר: "מעשה הים"

בחלקו הראשון של המופע שני מחזות קצרים מאת סמואל בקט: נשימה ומערכה ללא מילים מס' 2.בחלקו השני של המופע יצירה קבוצתית על פי הטקסט של

תרגום מצרפתית – מולי מלצרבימוי – מיכל גובריןתפאורה ואביזרים – דורון ליבנהתלבושות ואביזרים – ענת פלנקרעיצוב תאורה – בן-ציון מוניץהדרכת תנועה – רפי גולדווסרעיצוב תוכנייה

סידרו את הלילה: פרידה קלפהולץ, מיכל גוברין, דורון ליבנה, אורנה מילואערכה את השולחן: פרידה קלפהולץהאיר את הסדר: אלאן בצ'ינסקיסידר מוסיקלית: סטיבן הורנשטייןבהשתתפות: הרב ישראל וולגלרנטר,

החוג לתולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית, בסיוע תיאטרון החאן ותיאטרון ירושלים – חווית הקיום של מעגל השנה היהודית – ניסוי תיאטרוני על פי המקורות, בהשתתפות הקהל.

בימוי – מיכל גובריןתפאורה – פרידה קלפהולץתלבושות – ג'ודית ווסטמורמוסיקה – מקס שטרןשחקנית – רחל לוי "בדמי ימיה" הוא סיפור מסיפורי האהבה של ש"י עגנון.

תרגום לעברית – מולי מלצרבימוי – מיכל גובריןתפאורה ותלבושות – פרידה קלפהולץ, דורון ליבנהתאורה – אבי צברי משתתפים: ויני – חנה מרוןוילי – אורי לוי

מה נותר מילד בן שמונה, שנרצח? דף-עד: "נמסר בתל אביב, 26.3.1956 על ידי: רינה גוברין" (לשעבר, רגינה פוזר-לאוב) ": אישתו" (אלמנתו) "של: לאוב גבריאל. מקום

בתקופה הקרובה יפתחו דיונים על חידוש התצוגה במוזיאון אושוויץ, שנבנה למחרת מלחמת העולם השנייה. במקביל יצאתי אני בקיץ האחרון לפולין ולאושוויץ בעקבות אמי, כחלק ממסע

בסוף אוקטובר 1975, סמוך לסוף תקופת לימודי הדוקטורט בפריס, בראשית שנות העשרים לחיי, נסעתי לפולין. מסע כמעט בלתי אפשרי אז לאשה צעירה, לבד, עם דרכון

תרגום ובימוי: מיכל גובריןתפאורה: משה שטרנפלדתלבושות: גניה מלכיןמוסיקה: יוסף טלתאורה: מיכאל ליברמן המשתתפים: ליאון – שמואל סגלהלן, אשתו – רחל שורסימון – דליה פרידלנדמאדאם לורנס

תרגום ובימוי – מיכל גובריןמוסיקה – יוסף טלתפאורה ותלבושות – משה שטרנפלדתאורה – בן-ציון מוניץתנועה – רות זיו-אייל אא – שבתאי קונורטיתת – אבינועם מור-חיים

הדרך שבה אציע לקרוא את פרשת 'בשלח' – אולי בשל היותי כותבת רומנים – היא כטקסט מכונן לראשיתו של הרומן הסוער והסבוך שבין אחד הזוגות

בלב חלל מוקף קהל מסביב ומלמעלה, מרכז אור, המסומן במדרגות עץ זעירות. מקווה של ריכוז, של התכוונות – גוג ומגוג. הצגה יוצאת דופן בפסטיבל ישראל.

היום נקבר בפריס ז'אק דרידה. סיפור חיים נח, נחתם, נסגר. סופם של חיים גדולים מהחיים, חיים של מאבק מתמיד, של דקונסטרוקציה שלא חסה גם על

אחת הדרכים לקרוא את מגילת אסתר היא כקומדיה רבת תהפוכות גורל, המתרחשת במקצב מזורז. בז'אנר זה לבישת מסכות או הסרתן הינה דרך לחשיפת טלטלות הזהות

בשירו 'הקטבים' פונה פאול צלאן אל נמענת-אשה (העיר עצמה, או הבאה בשעריה?) ומבקשהּ לומר את ירושלים, לכוננה: "אִמְרִי שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם הוֹיָה". פנייתו מהדהדת את השבועה שבתהילים

בדרום ירושלים מתנוסס ההר הגבוה בעיר. פסגתו, במרחק דקות נהיגה מדירתי שבשכונת רחביה, היא מובלעת מחוץ לזמן ולמקום. פסגה שוממה בין שכונת תלפיות־מזרח ובין הכפר

"הכניסיני" פותח הציטוט מביאליק (בעברית במקור) את מחזור השירים האמצעי בספרו האחרון של פאול צלאן, "חצר הזמן" (Zeitgehöft). "הכניסיני", מלת הסיום של השיר "משתַקדת". שיר

אני מודה לסוניה שרה ליפשיץ על ארגון הכנס "נשים ויהדות", וללורנס סיגל, מנהלת "המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה יהודית" על הכנסת האורחים. לגבי, כנס זה הוא בעל

א. מאז ומעולם מתנהלות מלחמות בעת ובעונה אחת בשדה הקרב ובזירת הסיפור, בה מתנגחים מיתוסים או גלגוליהם האידאולוגיים והתעמולתיים. למלחמה, שזכתה לכינוי הסדרתי, "האינתיפאדה השנייה",

איזבל:לֶרֶגַע זָע… גָּחַן עָלַי…נִצָּב כְּפֶסֶל אֶבֶן…וְרַק עֵינָיו גָּלְשׁוּ עַל מַחְשׂוֹפַיפִּצְלוּ אֶת הַבָּשָׂר.נָהַמְתִּי כְּמוֹ חַיָה פְּצוּעָה…גַוִי גָּהַר וְהִתְפַּתֵּל בַּתַּחֲנוּנִים לְרַחֲמֵי אוֹנוֹוְהוּא – כְּאִישׁ הַמְּנַסֶּה בִּי אֶת

א. הקדמה – תיאטרון ופולחן במסגרת הדיון בשאלת "היהדות והתיאטרון", בחרתי שלא לטפל בדוגמאות הספורות של פעילות תיאטרלית יהודית במשך הדורות, או בהתפתחות התיאטרון האידי