עמליה (מָלָה, אֶמילי, אֵיימי), צלמת לשעבר החיה בשנתיים האחרונות בקרב החוזרים-בתשובה בירושלים, מסיימת במשך 50 הימים של ספירת העומר, בין פסח לשבועות, אריגה של פרוכת עם צירופים קבליים. בלילות היא כותבת וידוי-דברים "לַשֵׁם", שהוא הנמען האחרון שנותר לה, לאחר שנשמטו כל אחיזותיה בעולם. כשתשלים וידוי-תיקון זה – שהוא הטקסט של הספר – היא מתכוונת להתאחד עם נמענה, "השם", בקורבן של התאבדות ארוטית גואלת.
'השם' ראה אור ב-1995 וחולל דיון ער סביב השימוש פורץ-הדרך שלו במקורות היהודיים. הוא זכה ב"פרס קוּגל", וב"פרס קוֹרֶט לספר היהודי" בארצות-הברית.
הרומן נחקר בארץ ובעולם, נכתבו בעקבותיו ביקורות ומאמרים שניתחו ודנו בסוגיות הקול הנשי ברומן, תפילה אחרי השואה, ארוס וגאולה, ועוד. עם צאתו של 'השם' בתרגום לאנגלית נערך סביבו בניו יורק רב-שיח שפורסם כספר, 'גוף תפילה', בהשתתפות הפילוסוף ז'אק דרידה, המשורר דייוויד שפירו, ומיכל גוברין.
שיחה קצרה עם מיכל גוברין על "השם" והקראה של פתיחת הרומן:
חלקים מתוך "השם" להורדה:
