הביאה לדפוס: מיכל גוברין
הקדמה: דוד אסף
"היינו כחולמים" של פנחס גוברין (1904-1985) פורש, מבעד לסיפורה של משפחה אחת, דרמה של חיים יהודיים במזרח אירופה, מראשית המאה העשרים ועד ימי העלייה השלישית. לעיני הקורא מצטיירת תמונה ססגונית ומעודנת של העיירות שפיקוב וברצלב (ברסלב), בהן חיים בכפיפה אחת יהודים וגויים, חסידים, קבצנים ובעלי-בתים, משכילים וציונים.
לקריאת הספר המלא באתר "פרויקט בן-יהודה"
שנות מלחמה ופרעות, בלא חוק ובלא סדר, משָנות סדרי בראשית ועוקרות ללא שוב את העולם של אתמול. בעולם החדש נושבות כבר רוחות של מודֶרנה, של מהפכה בולשביקית ומאבק אוקראיני לעצמאות. המוני בית ישראל מהגרים ברובם לאמריקה. ארבעה דורות של משפחה אחת, השונים באורחותיהם אך המאוחדים באהבתם עמוקת השורשים לציון, יוצאים למסע אל חופי הארץ. המבוגרים מתיישבים בירושלים והצעירים מצטרפים לגדוד העבודה. פנחס גוברין, הנער החלוץ, חובר ב-1921 לחבורת "היחפנים, השרים וקודחים" בעמק יזרעאל, בימי הבראשית של הקיבוצים תל-יוסף ועין-חרוד.
בסגנונו העשיר ורווי ההומור של גוברין עוברים בסך לפני הקורא אין ספור דמויות ואירועים, כפי שנגלו לעיניו של ילד רגיש, שהתבגר והיה לחלוץ פעור עיניים.
"היינו כחולמים" חושף את רצף הגעגועים לציון בגלגולי צורותיו, בעקבות ארבעה דורות העולים לפלשתינא. הסב החסיד, מחבורת "אבלי ציון", מתיישב במאה שערים, האב, מייסד בית ספר עברי באוקראינה, הופך בירושלים לידידם של הרב קוק ושל יצחק בן צבי כאחד, וקשור לבניו שבעמק יזרעאל, והבנים והנין, מצטרפים לתנועת החלוץ ולגדוד העבודה, והם ממייסדי תל-יוסף, עין-חרוד, יגור ומוסדות תנועת הפועלים. קשר עמוק וחבוי הנמשך בין הדורות מתגלה מבין דפי הספר, השופך אור חדש לגמרי על השנים הפורמטיביות של היישוב ושל המדינה. האפילוג, שנכתב על ידי בתו של המחבר, הסופרת מיכל גוברין, מתאר את חידוש הקשר עם בני המשפחה האבודים בברית המועצות, אחרי נתק של שישים שנה, ואת עלייתם, ופותח פרספקטיבה על גלגולי הציונות עד ראשית המאה העשרים ואחת.
מתוך ההקדמה של פרופסור דוד אסף, ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל, אוניברסיטת תל-אביב:
זיכרונות הנעורים של גוברין מצטרפים למדף העמוס של זיכרונות המתארים את הווי החיים בעיירה ובעיר קודם לשואה. כה קשה לכתוב בדרך מרתקת, המבחינה – מתוך הומור ואירוניה עצמית – בין מרכז לשוליים, בין הראוי להישכח לבין הראוי להיזכר, ומכוונת את דבריה לא רק לקבוצה מצומצמת של קרובי משפחה, אלא לכל מי שדבר אנושי אינו זר לו. רוח קסומה שורה על זיכרונות גוברין, שלבד מהיותם חינניים ומושכים את הלב, הרי הם תעודה היסטורית ותרבותית לעולמה של משפחה אחת ועיירה אחת באוקראינה, על ימי חול ומועד, על ששונה ועִצבונה, על פריחתה ושקיעתה.