השירה בגופי מילים מתרחשת על הגבול שבו מציאות, מחשבה ותחושה מתערבות זו בזו. החומר המשותף של הרגע והאמירה נחשף תוך כדי מסעות בנופים קרובים או זרים מאוד.
גופי מילים
אֲנִי אוֹמֶרֶת עֵץ, גֶּזַע, מִיץ, רִשְׁרוּשׁ עָלִים, הַיֹּבֶשׁ שֶׁל הָרוּחַ בַּמְּחָטִים,
עָפָר בְּקַשׁ, פֵּרוּרֵי הַתְּלָמִים,
אֲנִי אוֹמֶרֶת פִּסָּה שֶׁל שָׁמַיִם, רָצִים, עַד לְשָׁם,
אֲנִי אוֹמֶרֶת כְּבִישׁ כָּתוּשׁ, כָּבוּשׁ, קָרוּשׁ וְרָץ,
אֲנִי אוֹמֶרֶת בָּתִּים שֶׁאמַר כְּבָר אִישׁ בִּלְבֵנִים, בְּמֶלֶט, בִּתְנוּעַת הַעֲבָרַת
הַכַּף עַל הַנִּדְבָּךְ, בְּחִיוּכוֹ בַּשֶּׁ מֶשׁ בְּצִלּוֹ הַמִּתְנוֹפֵף שֶׁל בַּד, אוֹמֶרֶת אִישׁ
בְּבֶגֶד כָּחֹל, הִתְפָּרְצוּת שֶׁ ל מִלִּים דְּחוּסוֹת, רָצוֹת בְּעוֹרְקֵי דָם, בְּרַעַד שֶׁל
גִּידִים, בְּזִכְרוֹן עָבָר, בְּרַעַד חוּטִים הָאֲרוּגִים שְׁתִי וָעֶרֶב בִּבְגָדָיו, אוֹמֶרֶת
אִישׁ עוֹמֵד כְּפֶרֶץ סָמִיךְ שֶׁל אֲמִירָה בְּאֶמְצַע הַתְּלָמִים,
אֲנִי אוֹמֶרֶת תְּלָמִים, אוֹמֶרֶת אֹפֶק, מְכוֹנִית נוֹסַעַת, אוֹמֶרֶת בִּגְלִישָּה,
אֲנִי אוֹמֶרֶת תְּנוּעָה שֶׁאוֹמֶרֶת בִּרְעִידָה גּוֹלֶשֶׁת אֹפֶק, אֹפקֶ, אֹפֶק וְשָׁמַיִם
חַאפֶּר לילי בקו תל-אביב ירושלים
שֶׁלּוֹקֵחַ בִּדְהִירָה כָּזֹאת אֶת הַסִּבּוּב בַּלַּיְלָה,
שׁוּב לְזַנֵּק עַל פִּי הַתְּהוֹם לְהִתְלַקֵּחַ פִּתְאוֹמִית בְּקַו הָאֹפֶק.
אֲבָל הָרַעַם כְּמוֹ נֶחֱנָק בְּמַשְׁתִּיק קוֹל
בַּעֲרֵמוֹת הַמְּחָטִים הַיְבֵשׁוֹת –
עוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ אֶצְבְּעוֹת הַחֹם לְהִשְׂתָּרֵג בָּהֶן
וּכְבָר הֵן יְבֵשׁוֹת.
רַק דְּהִירַת הַטֶּקְסִי הַמְטֹרָף הַזֶּה
יָחִיד כָּזֶה
בַּלַּיְלָה, מְנִיפָה לְרֶגַע אֶת הַיֹּבֶשׁ
מְנַעֶרֶת אֶל הַחֹשֶׁך עֲרֵמוֹת אבָק