בוקר טוב לכל הבאים מכל חלקי החברה להאבק על שוויון!
לפני מאה שנה התיישבו בירושלים אב סבי, ר' איציק חיות, חסיד צ'רנובל, במאה שערים, סבי, ר' מרדכי גלובמן, מנהל בית ספר וממקורבי הרב קוק, בשערי חסד. ילדיהם, אנשי גדוד העבודה, יסדו בעמק יזרעאל קיבוצים. אליהם כתב סבי: "אני, המתפלל שלוש פעמים ביום: 'ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים', אני עפר לרגליכם, שלוחי עם ישראל על קידוש הרעיון של כיבוש המולדת וגאולת העם." היה זה שיוויון בחזון ובנטל!
ב-1947 הקים אבי, פנחס גוברין, את 'המרכז לגיוס העם'. בירושלים, סבו של נשיא המדינה, הרב הרצוג והרב עוזיאל קראו בבתי הכנסת להתגייסות. העיתונות החרדית על כל גוניה ליוותה את הגיוס באהדה. לבקשת ה'חזון איש' ניתן פטור מיוחד לשמונה מאות תלמידי ישיבה, כדי שירושלים לא תהפוך עיר שאין בה תורה. ולמרות זאת תלמידי הישיבות התנדבו ורבים נפלו בהגנת ירושלים. היה זה שיוון בנטל!
היום לא שמונה מאות אלא מאות אלפי בחורי ישיבות פטורים משירות לעם, חיים על קצבאות ולא מתפרנסים מיגיע כפם. הם מוחזקים כבני ערובה בידי מנהיגים ששכחו את מקורותינו, שמשכיחים שבמלחמת מצווה "הכל יוצאים, אפילו חתן מחופתו". (משנה סוטה)
ב-1932 כותב ביאליק את "שיר העבודה והמלאכה". לנגד עיניו עמדו המקורות: מי שלא מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות" (קידושין), אהוֹב את המלאכה ושנא את הרבנות (פרקי אבות), והאקטואלי כל כך: "גדולה מלאכה, שלא חרב דור המבול אלא מפני הגזל" (ירושלמי).
לנגד עיניו של ביאליק עמדו התנאים: אבא חלקיה שעבד בשדה, ר' אושעיה תופר נעלים, ר' יהודה נחתום, ר' יצחק נפח, ר' שמאי בנאי… והלל הזקן חוטב העצים. כי אם אין קמח אין תורה!
ביאליק כתב לא רק על שוויון, אלא על הערך הנעלה של העבודה והמלאכה:
מִי יַצִּילֵנוּ מֵרָעָב?
מִי יַאֲכִילֵנוּ לֶחֶם רַב?
וּמִי יַשְׁקֵנוּ כּוֹס חָלָב?
לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!
מִי יִתֵּן לָנוּ כְּסוּת בַּקֹּר?
וּמִי בַּחֹשֶׁךְ יִתֵּן אוֹר?
מִי יַעַל מַיִם מִן הַבּוֹר?
לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!
וּמִי נָטַע עֵצִים בַּגַּן,
לִפְרִי וּלְצֵל, כָּל מִין וָזַן,
וּבַשָּׂדוֹת זָרַע דָּגָן?
לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!
מִי הֵכִין לָנוּ פִּנַּת גַּג,
גָּדֵר לַגַּן, לַכֶּרֶם סְיָג,
וּמִי טָרַח וּמִי דָּאַג
לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד הֶחָג?לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!עַל כֵּן נַעֲבֹד, עַל כֵּן נַעֲמֹל
תָּמִיד, בְּכָל יְמֵי הַחֹל.
כָּבֵד הָעֹל, נָעִים הָעֹל!
וּבְעֵת הַפְּנַאי נָשִׁיר בְּקוֹלשִׁירֵי תּוֹדָה, שִׁירֵי בְּרָכָה
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!
אני קוראת לאחי החרדים: עם אחד אנחנו, לנטל ולשוויון, קומו להגנה על מדינתנו, שאו בעול: לעבודה ולמלאכה!