"כאשר מנסים לפענח את שיריה, מזדקרת מיד התחושה שיש בהם השפעה חזקה מאוד של אותה רוח אירופאית-צרפתית לאו דווקא מתחום השירה, אלא במובן התרבותי הכולל. השיר "ז'רדין דה פלאנט" מדגים זאת ללא ספק.
נתמלאתי סקרנות לקרוא את שיריה, כי בסופו של דבר מדובר באשת תיאטרון, הרואה את העולם מתוך זווית בימתית. ואמנם, כבר בשיר הראשון, הפותח את הספר "צורת הזיכרון", שורות כמו למשל: "מה שהיה אתמול הופך תלבושת פורים / ההווה מתאמץ בנלעגות / להתחפש לעבר", הן הוכחה שעולם דימוייה מושאל מעל לכל מתוך מחסן הבגדים של התיאטרון הקוסמי, כמו באחד מסיפוריו של בורחס.
אבל השיא הוא, בכל זאת, אותו שיר קצר המתאר את הגן הבוטני הפריזאי המכונה בשפה הצרפתית "ז'רדין דה פלאנט" (בתרגום יותר מדויק – גן הצמחים). הגן עצמו בנוי בצורה מאוד גיאומטרית, כפי שהצרפתים בכלל אוהבים לתכנן את גניהם. המעניין הוא שהמשוררת מתארת את השדרה המרכזית של הגן כמו ריץ'-רץ' מאוד ארוטי: "קו דק של אור בתולי/ מפ ו שק".
כפי ששמתם לב יש גם ניסיון צורני המדגיש את הדמיון בין האמירה לבין הכוונה האמיתית. […] השיבה לנוף הארץ מוגדרת אפילו בפיה של המשוררת כנחיתה קשה. בדרך כלל היא מובילה אותנו בשבילי אותה ירושלים נוקשה של אבן ומסביב לה הרים חלומיים. גם כאן הפן המיני והארוטי באים לידי ביטוי בצורה מאוד מוחשית וחזקה. […]
מדובר בספר שירים מעניין ואפילו מפתיע. לדעתי נעשה כאן ניסיון מצד המשוררת למצוא גשר בין אותה תרבות אירופאית שספגה, לבין הנוף המקומי הממזג בתוכו מוטיבים כנעניים ויהודיים."
תפריט